שיבא

שיבא הוא שם עברי עתיק ונדיר במיוחד, השזור בעומק ההיסטוריה המקראית והתרבותית של עם ישראל. השם נושא בחובו משמעויות רבות ומרתקות, כאשר הפירוש המרכזי שלו הוא "שבעה" או "שבועה", המקשר אותו למושגים של שלמות, התחייבות ואמונה. בתנ"ך, שיבא מופיע כשם של מלכת שבא המפורסמת, אותה מלכה חכמה ועשירה שבאה לבקר את שלמה המלך כדי לבחון את חכמתו בחידות. ביקור זה, המתואר בספר מלכים א' ובדברי הימים, הפך לסמל של חיפוש אחר חכמה, דיאלוג בין תרבויות, ויופי נשי מלכותי. השורש הלשוני של שיבא קשור למילה "שבע", שמופיעה בעברית בהקשרים שונים - המספר שבע המסמל שלמות (שבעת ימי השבוע, שבע שנות השמיטה), השבועה שהיא התחייבות חגיגית, והשביעה שהיא מצב של שובע ומלאות. כל אלה מעניקים לשם שיבא עומק רב-ממדי של משמעות. בהקשר המקראי, שיבא מייצג גם את ממלכת שבא העתיקה, שהתפרשה על חלקים מדרום ערב ואפריקה המזרחית, והייתה ידועה בעושרה, במסחר בבשמים ובזהב, ובתרבותה המתוחכמת. השם נושא אפוא גם קונוטציה גיאוגרафית-תרבותית של אקזוטיות, עושר רוחני וחומרי, וקשרים בין-לאומיים. כשם נשי, שיבא מעניק לנושאת שמו אופי של מלכותיות, חוכמה ועצמאות. הוא מתאים במיוחד להורים המחפשים שם עתיק ומיוחד, שאינו נפוץ בימינו אך נושא עמו היסטוריה עשירה ומשמעות עמוקה. השם שיבא מזכיר את האישה החכמה והעצמאית שיצאה למסע ארוך ומסוכן כדי לחפש חכמה ואמת, ולא נרתעה מלאתגר את החכם ביותר בדורו. בעידן שבו הורים מחפשים שמות ייחודיים עם משמעות, שיבא מציע שילוב נדיר של עומק מקראי, יופי לשוני, וסמליות תרבותית רחבה. השם נשמע מוזיקלי ועדין, ובו בזמן נושא בחובו כוח ונוכחות. הוא מתאים לילדה שהוריה מאמינים שתגדל להיות אישה בעלת אופי, חוכמה וייחודיות.

שִׁיבָא

Shiba | Sheba | Shiva

בת

לא

מלכים א י:א - וּמַלְכַּת־שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת־שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם יְהוָה וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת

בקבלה, שיבא מקושר למספר שבע המסמל שלמות רוחנית ושבע הספירות התחתונות. השם נושא אנרגיה של חיפוש אחר חכמה עליונה ושלמות פנימית, ומייצג את המסע הרוחני מהחומר אל הרוח.

313

7

מלכת שבא (דמות מקראית היסטורית) | שיבא אלון (שם נדיר בישראל)

שבע | שבא | שובה | שירה | שילה